אני מתרגש כל פעם מחדש

מאת: שירה פליקס

בראיון מרתק לשירה פליקס מערוץ 10 מספר שוקי דור על ההישגים, ההתלבטויות, הקשיים והסיפוק הגדול בהצלחות הרבות. לא, הוא מעולם לא ספר כמה טיפולים סיים בהצלחה, ולמרות שחלף לו ביעף כמעט חצי יובל שנים הוא עוד זוכר בהתרגשות את לידת תינוקת המבחנה הראשונה. הפרופסור דור מזכיר לשנים שעושות קריירה כי השעון הביולוגי מתקתק. והוא בכלל חשב להיות רופא עיניים.

אישה בת שישים יולדת. המרואיין שלנו חתום על חלק מהלידות האלה, ולא תמיד נוח לו עם זה. בן כמה אתה?

פרופ' דור: 60.

אני חותרת למשהו. שישים עוד מעט. אז שבאה אליך בת שישים ומבקשת ממך ללדת, זה לא נראה לך מוזר?

פרופ' דור: זה נראה לי קצת בעייתי. הדילמה שלי תמיד אומרת, האם – נאחל לכולם לחיות עד מאה עשרים כמובן, אבל האם זה באמת תהליך שיקרה ויתרחש, או שאנחנו הולכים לאיזה יתמות מסוימת. יתמות מלכתחילה. זה דבר בעייתי בעיני.

מגיעות אליך למרפאה הרבה נשים מבוגרות שרוצות ללדת?

פרופ' שוקי דור: לאחרונה יותר, כי אמצעי התקשורת מראים לנשים שנשים יכולות ללדת גם בגיל מבוגר. ויש איזה דבר בסיסי שאני תמיד רואה אותו. אני רואה את זה ביום יום כמעט. נשים לא מוכנות לוותר בשום פנים על הרצון שלהם ללדת. זה אחד הדברים הכי בסיסיים שמושרשים באיזה. הן תלחמנה על זה כמעט בכל גיל.

היום יותר ויותר נשים מחכות לגיל מאוחר וחושבות שזה ככה?

פרופ' דור: כן. בהחלט. זה דבר לפעמים שקצת מדהים אותי. אני חושב שבן אדם סך הכל מכיר את גופו, אבל אני תוהה לפעמים מדוע – מכיוון שאני יכול לראות נשים. הייתה אצלי פעם אישה שהיא בת 52. אנחנו יודעים שהפוריות קשורה בסופו של דבר לגיל. מרגע מסוים. נגיד מגיל 41 מתחילה ירידה של הפוריות בצורה מאוד משמעותית. בגיל 45 כבר כמעט אישה לא יכולה להיכנס להריון. מגיעה אישה בגיל 52 מנהלת חברה, אישה פעילה כמובן בכל הווייתה עושה ספורט. הכל טוב ויפה.

שעד היום לא היה לה זמן?

פרופ' דור: לא היה לה זמן. לא. ככה. לא יודע אם לא היה לה זמן. אולי לפעמים ממתינות בגין שאין להם פרטנר, אין להם בן לוויה לחיים, או בעל. ובגיל 52 היא באה אלי ומספרת לי. אני אומר לה – תגידי, למה נזכרת עכשיו? אז היא מסתכלת עלי במין תמיהה כזאת, מה הבעיה. אני לא מבינה יש בעיה עם זה. אני כל יום קוראת בעיתונים שנשים יולדות. אמרתי, תשמעי, היא כאילו העמידה אותי במבוכה מסוימת שאני כאילו לא יודע את המקצוע.

זה הצליח?

פרופ' דור: זה הצליח כן. נולד בן.

זה מדהים המקצוע הזה שאתה עוסק בו לא? – לידה זה אחד אולי הדברים שהם תמיד תמיד מרגשים.

פרופ' דור: הלידה מרגשת, אני אגיד לך מה אצלי עוד יותר מדהים – כשאני רואה תחת המיקרוסקופ תא זרע וביצית מתאחדים ביחד. אני רואה את הבריאה מתחת לעיניים. זה פשוט מדהים. אני מתרגש כל פעם מחדש. וכשאני רואה בסוף שיוצא מזה ילד-בן אדם, אני בכלל לא מבין.

למרות שראית את זה כל כך הרבה פעמים?

פרופ' דור: למרות. זה פלא שאי אפשר. אי אפשר לשבוע ממנו, נאמר ככה.

אתה אחראי להפריית המבחנה הראשונה שהייתה בישראל, נכון?

פרופ' דור: כן, נכון.

לפני יותר מעשרים שנה אני חושבת?

פרופ' דור: נולדה בשנת 82, ספטמבר 82 נולדה לידת מבחנה ראשונה בישראל.

זה ההישג הכי גדול שלך?

פרופ' דוד: כן. היו שותפים – ד"ר מינה רודק מאנגליה ופרופ' משיח היה איתי בצוות, אבל כן, זה היה לפי דעתי.

זו מהפכה?

פרופ' דור: אדירה.

זה גרם למהפכה גדולה מאוד?

פרופ' דור: כן. המהפכה היא גם בתפיסה פילוסופית שבן האדם לא שלט עד ללידת המבחנה הראשונה בכלל ברבייה. הרבייה הייתה עניין בתוך הגוף. לא הייתה שום שליטה. יכולנו לתת זריקות הורמונאליות, לגרום לביוץ יתר. יותר מזה לא היה טאבו. הטבע שם על זה טאבו ביונקים ובני אדם. הנה פתאום יכולנו להגיע להישגים גדולים על ידי ההתקשרות הטכנולוגית.

גם באחרונה מדברים על איזה הישג אדיר?

פרופ' דור: נכון. ההישג באחרונה מתייחס לעוד קפיצה מדרגה, משמעותית הפעם. אנחנו אומרים שכל 25 שנה בערך נוצרת קפיצת מדרגה. הטכנולוגיות מבשילות, החשיבה, הניסיון. באיי בי אף בהפריה חוץ גופית בעצם יכולנו להביא כמעט למקסימום את היכולת שלנו להצליח בטיפולי פריון, בליקויי פריון יותר נכון.

זאת אומרת כל בעיות הפריון כמעט יכולות להיפתר ברגע ששלטנו בתהליך. אבל דבר אחד לא יכולנו לשלוט טוב, או לא היה לנו, זה שימור פוריות. זאת אומרת אני יכול לקחת תא זרע וביצית, לעשות עובר, להכניס אותו לרחם או להקפיא אותו. אז נכון שיש לי שם קטע מסוים של שימור = הקפאת איברים, אבל מעבר לזה לא.

עכשיו ישנם מצבים שנשים לא יכולות להגיע לידי ביוץ בהפריית עוברים. למשל, נשים שחולות במחלות ממאירות, פוחדות שהתרופות תהרוסנה את השחלות. נכון שהחשיבה הראשונית היא להינצל, אבל החשיבה השנייה מה יקרה ונרפאתי, למה שאני אשאר בלי יכולת להורות וללדת ילדים.

ומה ההישג שהיה?

פרופ' דור: ההישג הוא בכך שאנחנו כבר כ 10 שנים הקפאנו רקמות שחלתיות. זאת אומרת, נשים באו לפני טיפולים כימותרפיים, או במהלך של טיפולים כימותרפיים. כולם אמרו רגע, אפשר לעשות משהו. תשמרו לנו משהו שיישאר לנו יכולת.

עכשיו הצלחתם בעצם לקחת את הרקמות המוקפאות האלה להשתיל אותם באישה שכביכול הייתה עקרה, נכנסה להריון ואף ילדה.

פרופ' דור: הצלחה מוחלטת. זאת אומרת השחלות שלה לא תפקדו כי הם נהרסו מהטיפול הכימותרפי.

זה מקרה ראשון בעולם?

פרופ' דור: זה מקרה ראשון בעולם. יש מקרה אחד, הלוא נשים שמקבלות כימותרפיה לא תמיד במאה אחוז השחלות שלהם לא מבייצות. יש תיאורים לא מעטים של נשים שאחרי כימותרפיה הצליחו בסופו של דבר להרות באופן טבעי, אבל תלוי איזה כימותרפיה. המטופלת שלנו קיבלה את הכימותרפיות הכי קשות. לכן שהיא סיימה בהצלחה הדבירה את המחלה, או הצליחו להדביר את המחלה.

אתה היית בחדר בעת הלידה?

פרופ' דור: אני עשיתי לה את הניתוח הקיסרי.

ואיך היה, תאר לנו את הרגע?

פרופ' דור: התרגשות עצומה. הלוא אנחנו כל הזמן חששנו בגלל שהיא קיבלה טיפולים כימותרפיים והקפיאו את השחלה אחרי שני טיפולים מאוד קשים. לא ידענו. פחדנו. כמו בלידה הראשונה של הפריה חוץ גופית, שמא משהו בעובר לא יהיה בסדר. ראינו ילדה יפיהפיה. תינוקת 3 קילו, התרגשות. התרגשות עצומה. אני רק רוצה להגיד שזה היה המקרה הראשון בעולם שהוכח. היו כאן כמה דברים ראשונית – ראשית השתלנו את הרקמה השמורה לשחלה עצמה. אנשים לא עשו את זה עד אז. דבר נוסף – האישה הזאת הייתה באמת בעקרות מוחלטת. המקרה הראשון שתואר בבלגיה, האישה גם עשתה את זה 2-3 של ביוצים לבד, ולכן העולם הרפואי לא היה בטוח שזה בא מהשתל.

איזה עוד דברים מרגשים כאלה אתה זוכר?

פרופ' דור: תראי, קודם כל אני זוכר בהתרגשות עצומה את לידת המבחנה הראשונה בישראל. צריך לזכור באותה תקופה, קודם כל אנשים לא כל כך האמינו שזה יכול לעבוד.

בכלל באותה תקופה כל הניסויים האלה ניסויים בני אדם נראו כמו מדע בדיוני, אני רוצה להגיד…

פרופ' דור: כן, כן. והיו אנשים, אנשים מאוד מפורסמים בעולם המדע למשל, ווטסון, מהצמד ווטסון-קריג, אלה שגילו את הדי.אנ.איי. חומר הגנטי יצאו נגד ההפריה החוץ גופית, כי אמרו – אולי נעשה מפלצות. אנחנו מוציאים את הביציות לאור. בבטן אין אור. אנחנו חשופים לתנאים חיצוניים שהביציות לא חשופות. אנחנו וודאי ודאי רוצים להשיג ילדים בריאים ושלמים ולא חלילה בעלי מום. ההתרגשות הייתה גם שאנשים הסתכלו בזה כאל מדע דמיוני. שאישה הייתה באה לטיפת החלב עם הביקורת של הילדים, הייתה אומרת – זה הילד הזה נולד מהפריה חוץ גופית, כולם היו באים לראות, היו נדהמים כאילו משהו, שד קטן יושב בתוך העגלה. גם הציבור המטופלות עצמן לא כל כך רצו להגיד שזה מהפריה חוץ גופית, פחדו שזה סטיגמה. היום אנחנו יודעים במדינת ישראל ההישגיות המדהימה שלנו. 4 אחוז מהלידות במדינת ישראל הן לידות של הפריית מבחנה.

אבל כשאתה בחרת בתחום זה, עוד לא היו כל ההתפתחויות האלה?

פרופ' דור: לא.

מתי אתה הלכת להיות גניקולוג?

פרופ' דור: אני מתחילת דרכי. בהתחלה לא הייתי גניקולוג. אני לא יודע אם אתם יודעים התחלתי את ההתמחות שלי כרופא עיניים. אחרי שנה ראיתי שזה לא כל כך מושך אותי. חשבתי בתיאוריה שזה יהיה מעניין מאוד. מצאתי את זה פחות מעניין, הלוא כל אחד בסופו של דבר מחפש את ההתאמה האישית. אני החלטתי שאני הולך לגינקולוגיה אחרי שנה. הבוס הראשון שלי אמר – הוא הלך לעיניים על מנת שיוכל לראות יותר טוב. אכן אלה שמסתכלים במיקרוסקופ צריכים לראות טוב. נמשכתי לתחום של תהליכי הרביה, שם זה מערכת הכי מדהימה בגוף.

מה, יותר מהמוח?

פרופ' דור: כן. יותר. בעיניי לפחות יותר מהמוח, כי אנחנו פה יוצרים משהו חדש. רוב המערכות בגוף הן מערכות שקיימות, הן לא מתפתחות הלאה. אנחנו פה לוקחים, יוצאים משהו יש מאין. תאי המין הם תאים מאוד מיוחדים. תאים היחידים בגוף שיש להם חצי מהחומר הגינטי.

הרבה פעמים להיכנס להריון זה נראה כמו כל דבר טריוויאלי, רק אתה יודע, כמה נשים נאבקות על זה?

פרופ' דור: 10 אחוז מהאוכלוסייה, מהזוגות באוכלוסייה לא מצליחים להשיג את זה בקלות.

תספר לנו על מאבקים כאלה שיש לך?

פרופ' דור: יש זוגות שעוברים לפעמים, גם שמגיעים להפריה חוץ גופית, העקרות היא לעתים לא מוסברת. אנחנו לא מוצאים סיבה. אנשים אומרים מה יש לנו? למה אנחנו לא מצליחים? אז אני אומר עשינו את כל הבדיקות אנחנו לא יודעים. זאת אומרת, יש דברים שקשה לנו לבדוק באופן פנימי שוטף, האם הזרע יחדור לביצית – בתהליך שקורה בתוך הגוף אנחנו לא יודעים. אבל יהיה זרע תקין, ביוץ פנטסטי, חצוצרות פתוחות ולא קורה כלום. אנשים יכולים להגיע לעשרות רבות של טיפולי פוריות. אני אומר עשרות. אולי לא עשרות רבות, אבל היה לי זוג שעשו 22 טיפולי הפריה.

שזה המון?

פרופ' דור: שבע שנים של סבל בל יתואר. אין חיים בעצם. זריקות, בדיקות, החיים הספונטניים נהרסים. אמרתי להם תראו אני לא יודע אם אני יכול לעזור לכם, כבר קיבלתם את כל הזריקות, את כל התרופות. אני חושב שדווקא לפעמים הגישה שנותנת אופטימיות היא חשובה. והצליחו בטיפול ה 23 היא ילדה תאומים. ששאלתי אותם מה היה שונה עכשיו, אני רוצה ללמוד, אני רוצה להבין, זה לא. אז אמרו לי – איתך לא היינו בלחץ. אני מחשיב מאוד את הפסיכולוגיה.

שאלתי מישהו פעם. היה לי פעם זוג מהמגזר הערבי, זוג מאוד נחמד שעשו טיפולים וטיפולים, ולא הלך. 30 טיפולי הפריה. הצליחו. הגבר חיבק אותי. הגעתי לבית חולים והייתה תוצאה חיובית. שאלתי אותו עוד פעם מה. אומר לי – תראה אתה הקשבת למה שאנחנו אומרים. הרבה מאוד לא מקשיבים. זאת אומרת, הפסיכולוגיה.

יש נשים שמשנות את אורח החיים שלהם לגמרי בשביל להיכנס להריון, יעשו הכל?

פרופ' דור: יש חלק מהנשים שיש להם בעיות פריון הן סובלות מעודף משקל. אנחנו נכחנו לדעת, זה גם מה שאנחנו מלמדים את הסטודנטים ואת הרופאים הצעירים – עודף משקל בקטע הזה מהווה מכשול שכמעט בלתי אפשרי. אני אומר לאישה שהיא בעודף משקל, יש לנו חישובים מתמטיים לפי משקל, גובה, מתי היא בסף של עודף משקל, מתי היא בעודף משקל קיצוני. אומרים לה את חייב להרזות. אז היא אומרת לי השכנה שלי ילדה אתמול והיא בהריון. אני אומר כן. אלא שהטבע נתן להם יכולת פריון חזקה לפעמים מתגברים על זה. לך זה לא יעזור.

יש משהו בקטע הזה של עודף משקל שאסור לגלות לזה סימפתיה. זאת אומרת מה שלא יהיו התירוצים והסיבות אסור לגלות סימפתיה, אחרת זה לא מצליח. מה לעשות.

הייתה אישה שאני זוכר, אחת הפציינטיות הוותיקות שלי, אישה די גדולה במשקל עצום. נגיד שהיא הייתה במטר שבעים וחמש היא שקלה מאה עשרים קילו, יותר מאה שלושים קילו. אישה גדולה עם נוכחות גדולה בחדר. היא עשתה טיפולים וטיפולים – לא מצליחה. אני אומר לה . יש עוברים. יש הכל אבל אין הריון. או שיש הריון מתחיל ונופל. אני אומר לה – את חייבת לרדת במשקל. היא אומרת לי איך אני יכולה, בעלי בא הביתה אני צריכה לבשל לו. אמרתי – לא מעניין אותי הסיפורים – שבעלך ילך לאכול במסעדה.

ברגע מסוים נפל האסימון היא אמרה – אוקי. עכשיו אני אעשה את זה. זה קשה, זה לא קל. יום אחד, אחרי חצי שנה היא חוזרת. אני נדהמתי ראיתי פתאום חצי בן אדם. הגובה נשאר אותו גובה. הבן אדם התכווץ.

כמה היא ירדה?

פרופ' דור: היא ירדה. היא הגיעה למשקל בערך לגובה, היא הייתה 75 מ – 140 או 130 היא ירדה ל 75 אז הצלחנו. נכנסה פעם אחת להריון, פעם שנייה להריון. פעמיים ילדה. היא מחזיקה את עצמה ולא עולה יותר במשקל. יום אחד מצלצלת אלי ואומרת, אתה יודע מה, לא עליתי, אבל הרבה אנשים יורדים ועולים – יורדים ועולים כמו שיטת האקורדיון, אז היא אומרת לי. מצלצלת אלי ואומרת לי, אתה יודע מה, עליתי שני קילו במשקל, זאת אומרת שאני בהריון, כי אני עולה רק בהריונות, ואכן הייתה בהריון פעם שלישית.

אתה יודע שוקי, כל הטכנולוגיות האלה וההתקדמות, מצד אחד מאפשרות להרבה נשים להגשים משהו, אולי בדרך אחרת לא היו מצליחות. מצד שני זה מפחיד. לא מפחיד?

פרופ' דור: לא צריך לפחד. הטכנולוגיות אין ספק שהם מקדימות את התפיסה החברתית בנושאים האלה.

נכון. היום גם אפשר לבחור בן או בת?

פרפ' דור: היום אפשר לבחור בן או בת, ודווקא אני רואה בזה עוד תרומה, לא צריך להיבהל מהעניין הזה. אני חושב שאם אנחנו עושים שימוש נכון בטכנולוגיה, אנחנו רוצים שהיא תעזור לאנשים. תראי, למשל זוג שיש להם בואי נגיד ככה, הנשים דרך אגב הן יותר נחרצות בעניין הזה מהגברים.

כן. אבל מה שאני אומרת זה הטכנולוגיה הזאת פותחת את הגבולות. נניח תבוא אליך אישה שהיא חולת נפש ותרצה להיכנס להריון. אתה יכול להגיד לה כן או לא?

פרופ' דור: יש דילמות. יש דילמות. הדילמות הן כבדות משקל, אני בכלל לא מזלזל בהם. להיפך, הרבה פעמים בתחום שלנו אנחנו נעזרים באנשי מקצוע נוספים – אנשי הגות, אנשי פילוסופיה, אנשי אתיקה, כי אנחנו הרבה פעמים מרגישים את עצמנו חשופים בצריח. אנחנו בחזית. החברה לא איתנו – לא משפטנים עד שהם מתרגמים את הדברים לחוקים, או הסוציולוגים, אף אחד איננו. אני פתאום צריך לטפל בכזו אישה. מה זה הדילמה, הדילמה אומרת ככה. הלוא סך הכל שאישה באה אלי ואומרת אני רוצה להיכנס להריון.

מה איכפת לך מה מצבה הכלכלי הנפשי?

פרופ' דור: לא הכלכלי אבל אם זה מסכן אותה, את בריאותה, אני לא אעשה משהו שאסכן את הבריאות.

זה הגבול שלך. אם זה מסכן את הבריאות שלה אני לא מטפל בה.

פרופ' דור: נכון.

אבל אתה לא מתחשב בגיל שלה. אתה לא תגיד לגברת את בת 62 שהילד שלך יהיה בן 10 אתה יכולה להיות מזמן סבתא.

פרופ' דור: אני לא אגיד לה את זה. אבל יהיה לי נוח יותר אם החברה, נקרא לזה במילה כללית החברה הייתה מנסחת כללים שהם מאוד גמישים. תראי, למשל בצרפת לא עושים תרומות ביציות, לא עושים תרומות ביציות לנשים מעל גיל שהמחוקק אמר, גיל הפוריות, שהוא, נגיד שניקח את הפוריות המקסימאלית, אישה ילדה בגיל 52 לפי ספר השיאים של גינס, או נשים יולדות, יכולות ללדת עד גיל 46-7.

אז למי לא תעזור?

פרופ' דור: קשה להגיד את זה. אבל למרות הכל, זו בדיוק הדילמה. כל זמן שאין משהו שהחברה קיבלה את זה כקונצנזוס אז אני אעשה  מה שהאישה מבקשת ממני בלי להזיק לה. בלי להזיק לה. זאת אומרת, אם אישה באה אלי בגיל 59 ורוצה ללדת, קודם כל אני שולח אותה לבדיקות רפואיות מאוד קפדניות, לדעת שהריון לא יסכן אותה. אני חייב לומר שאישה בת 60 שילדה, היא, מהלך ההיריון היה פנטסטי אישה בריאה. היא עברה ניתוח קיסרי. הרבה צעירות שכבו במחלקה מתפתלות, והיא רצה כעבור כמה שעות בפרוזדור כאילו לא קרה כלום.

אבל זו הלידה שקובעת?

פרופ' דור: אחר כך. כמובן הגידול, אבל אני לא עובד סוציאלי. זאת אומרת, יש הבדל גדול בינינו לבין העובדים הסוציאליים למשל שעוסקים באימוץ. הם רואים את טובת, בראש ובראשונה טובת הילדה.

אתה לא?

פרופ' דור: אני מטפל במי שזקוק לטיפול שלי. זאת אומרת הקוד האתי שלי לטפל באישה. האישה באה אלי עם מאווים מסוימים. אני יודע שהיא רוצה בכל מאודה ללדת ילד. זה משהו שקשה לי לעמוד בפניו.  תראי, יש לי חבר שהוא פרופ' בסורבון בפאריס. הידוע אולי ביותר בצרפת בתחום שלי, העמית שלי בצרפת בסורבון, קוראים לו פרופ' רנה פרידמן. הוא סיפר לי איך הוא היה מהילדים שהסתובבו מול ז'אן פול סטרטר, ואיך קוראים לאשתו סימון דה בבואר.

סימון דה בבואר בזמנו בצרפת, עד היום היא נחשבת לנושא דגל של הפמיניזם. הם כל החבורה הזו האינטלקטואלים שישבו בגדה השמאלית של הסיין. היא כתבה בכל הספרים שלה שהיא בעד חופש מוחלט ונגד ילודה. היא לא חושבת שאישה המטרה שלה בחיים זה ללדת. אבל, בכל זאת כשהגיעה לגיל 50 ומשהו, ורנה החבר שלי דיבר איתה. היו להם הרבה שיחות. היא אמרה לו – אתה יודע כמה טעיתי בעניין הזה. אני מצטערת. אז לא היו שיטות כאלה. אני מצטערת שלא ילדתי. זה בעצם הסימן הימני של כל המוטו הזה. זה מושרש, זה אחד מהמאווים שאי אפשר להתעלם מהם. לכן גם אני רואה את האישה. אני אומר – אם אני יכול להביא לה אושר, זה בשבילי הדבר החשוב.

הפונדקאות זה גם משהו שאתה מתעסק איתו?

פרופ' דור: כן. פונדקאות יש בו איזה… שיבושים… למרות הכל, אני מכיר את הפונדקאיות. הרבה פונדקאיות פגשתי. הרבה עושות את זה. נכון שיש פה גם אלמנט כספי אולי, אבל הן עושות את זה הרבה פעמים מחדווה. אבל יש בזה גם כן כמה סיפורים מעניינים, למשל, הלוא הפונדקאית בסופו של דבר היא אדון לגופה, וכך זה צריך להיות, זאת אומרת היא יכולה להתחיל הריון, והיא לא חייבת להמשיך אותו.

הייתה פונדקאית שבשבוע תשע להריון, היא החליטה, זוג שבאמת עשה המון המון טיפולים. לא הצליחו. בסוף הלכנו לפונדקאות, כי אמרנו אולי הרחם לא קולט את העוברים האלה. הפונדקאית בשבוע 8-9 להריון הרגישה רע מאוד. הקאות, בחילות כל הזמן. היא החליטה שהיא עושה הפסקת הריון. לא רוצה להמשיך. הזוג היה בהלם. רק התחיל הריון והייתה כזו שמחה. היא עשתה הפסקת הריון. לא יכולתי לשכנע אותה להמשיך. חודש אחרי זה האישה הרבה באופן טבעי וילדה. זאת אומרת, גם מעבר  לפונדקאות עדיין יש תקווה להריון.

אתה בהריון של הילדים שלך היית?

פרופ' דור: כן. למרות שאשתי תגיד שהייתי עסוק קצת בדברים אחרים.

אתה יילדת אותה:

פרופ' דור: לא, לא. לא. כל הילדים שלי פרופ' משיח יילד אותם.

ונכדים יש לך?

פרופ' דור: עוד לא. בן אחד בארצות הברית לומד עכשיו. בן שני בצבא.

בוא נגיד שאתה ממש הפכת להיות במידה מסוימת חבר קרוב לנפש האישה. כל היום בחברת נשים. שרק מדברות על הריון ולידה. האם הנשים הן הדומיננטיות?

פרופ' דור: כן. אין ספק שהנשים המין החזק. נכון. קל לגברים להגיד שאנחנו חזקים, אבל אני חושב שהנשים ראויות להערצה במה שהן מוכנות לעשות. אני אומר את זה בריש גלי, בצורה מאוד ברורה. זה הגזע הכי חזק. גברים לא היו מוכנים אפילו לאפס קצהו של מה שנשים עוברות. זה לא קל. זה בהחלט לא קל. זה סבל נפשי, תסכול וגם קושי גופני.

אתה יודע כמה ילדים סייעת להביא לעולם לאורך השנים?

פרופ' דור: אני לא סופר. פעם איש עשיר אמר אני לא סופר את הכסף שזה יביא מזל רע. אני לא סופר.

נשים נשארות איתך בקשר?

פרופ' דור: כן.

באות להראות את הילדים?

פרופ' דור: כן.

תודה רבה לך.