לאחר הבירור הראשוני לאי פריון, במידה ולא נמצא גורם המחייב מעבר לטיפולים בהפריה חוץ גופית מקובל להתחיל בטיפולים לגרימת ביוץ.
נפריד בין שני סוגי טיפולים. גרימת ביוץ והגברת ביוץ.
לאחר הבירור הראשוני לאי פריון, במידה ולא נמצא גורם המחייב מעבר לטיפולים בהפריה חוץ גופית מקובל להתחיל בטיפולים לגרימת ביוץ.
נפריד בין שני סוגי טיפולים. גרימת ביוץ והגברת ביוץ.
גרימת ביוץ מיועדת לאותן נשים אשר מבייצות באופן לא סדיר, בעיקר על רקע תסמונת שחלה פוליציסטית. מטרת הטיפול היא להביא להתפתחות זקיק בודד ולתזמון הביוץ.
על מנת להשיג מטרה זו מקובל להשתמש בשלב ראשון בתרופה בשם איקקלומין (clomiphene citrate) אשר ניטלת דרך הפה למשך 5 ימים. מספר ימים לאחר סיום נטילת הכדור מתבצע מעקב באמצעות בדיקת דם ואולטרא סאונד על מנת לזהות התפתחות זקיק לקראת ביוץ.
במידה ונצפה זקיק מוביל שגודלו מעל 18-20 מ"מ מקובל להוסיף זריקה בשם אוביטרל המתזמנת את הביוץ אשר יתרחש לאחר כ-24-36 שעות. לאחר מכן יומלץ לבני הזוג לקיים יחסים או לבצע הזרעה תוך רחמית.
במידה והטיפול באיקקלומין לא מביא לביוץ או שמספר מחזורים בהם נצפה ביוץ לא הושג הריון מקובל לעבור לשימוש בזריקות אשר גורמות לשחלה ליצר את הזקיק ולבייץ. התכשירים הנפוצים בשוק כיום קרויים גונאל-F, פיוריגון ומנופור.
בגרימת ביוץ מקובל להתחיל להזריק כל יום את התרופה ולאחר 5 ימי הזרקה לבדוק באמצעות בדיקת דם ואולטרא סאונד על מנת לזהות התפתחות זקיק. במידה ולא נצפה זקיק מקובל להמשיך להזריק את התכשיר ולעלות מעט במינון עד שמתפתח הזקיק.
הגברת ביוץ מיועד לאותן נשים המבייצות באופן סדיר ואי הפריון הוא על רקע זכרי או על רקע לא מוסבר. מטרת הטיפול היא להביא להתפתחות עד 4 זקיקים מובילים ולתזמון הביוץ. בשל העובדה שמתפתחים מספר זקיקים לביוץ עולה הסיכוי להשגת הריון (במקביל עולה גם הסיכוי להריון מרובה עוברים). מקובל להשתמש להגברת הביוץ באיקקלומין או בזריקות בדומה בטיפולי גרימת ביוץ אולם לרוב במינון מעט גבוה יותר. גם כאן מתבצע מעקב באמצעות אולטראסאונד ובדיקות דם וכאשר מזהים זקיקים שגודלם מעל 18-20מ"מ המתאימים לביוץ ניתנת ההוראה להזרקת אוביטרל לתזמון הביוץ לקראת הזרעה.
במידה ולא מושג הריון ב-3-6 מחזורי טיפול כאלה מקובל לעבור להפריה חוץ גופית.