גלעד שרון: מחלקת נשים מעשה כשפים

מאת: גלעד שרון

לכאורה, המפגש הזה אסור היה שיתרחש. בשום אופן אסור היה לאפשר לכל האנשים החשובים האלה להימצא במקום אחד. פגיעה במקום שבו מרוכזים כל אלה יחד, יש לה השלכה ישירה, לא פחות ולא יותר, על גידול האוכלוסייה בארץ. זה היה אירוע הפרידה ממנהלה המיתולוגי זה עשרות שנים של המחלקה להפריה חוץ גופית בשיבא – חברי פרופ' שוקי דור, שלשם קיצור אני קורא לו פשוט "פרופסור".

בבר עליז בדרום תל אביב התרכזו טובי הגינקולוגים בארץ. לבד משוקי דור, שאחראי לבדו על קרוב ל – 10,000 תינוקות שנולדו לזוגות שלא יכלו להביא ילדים לעולם לפני שפגשו אותו, היה גם פרופ' משיח, שאי אפשר לדעת לכמה ילדים הוא אחראי. אני יכול רק לומר שאני אחד מהם. "לא באת בקלות", אמר לי משיח, ספק בנזיפה ספק בסיפוק. הייתה אשתו של משיח, עלית, המיילדת הנודעת שיילדה גם את בני הבכור, והיו גם ממשיכי דרכם של הפרופסורים.

כשהתחילו בעולם בטיפולי ההפריה החוץ גופית, לפני 35 שנה זה נראה כמו מדע בדיוני. כאילו הרופאים עושים בקבלנות משנה את עבודתו של אלוהים. ולמען האמת, זה עדיין נראה כך. כשהפרופסור סיפר לי יום אחד איך הסיר שחלה מחולת סרטן, השתיל אותה אחרי שהחלימה, וטיפל בה עד שילדה תינוקת בריאה (המקרה הראשון בעולם); הסתכלתי עליו ותהיתי איך הוא מתאר בפשטות ובטון ענייני, מעט טכני, מה שבעיניי נדמה כלא פחות ממעשה כשפים.

המחלקות האלה, שמהן יוצאים עם תינוק או עם כמה ביחד במקרים רבים של נשים שעברו טיפולי הפריה, הן היותר שמחות בבתי החולים. יש בהן משהו אופטימי, או כפי שניסח זאת ידידי מהצבא דני – ובשביל מי שלא שירת איתו, הגינקולוג פרופ' זיידמן – "מגיע חולה בן 80 למחלקה פנימית, ואחרי כמה ימים הוא יוצא משם חולה בן 80", אבל מהמחלקה של הפרופסור יש סיכוי טוב לצאת עם ילד.

מחלקות הנשים אינן מקשה אחת. זוגות רבים מגיעים לשם רק כדי ללדת: הם נכנסים ופונים לכיוון חדרי הלידה. הם אינם מודעים כלל לאזורים שאליהם מגיעות נשים שלא מצליחות להרות.  מי שלא נתקל באישה הכמהה לילד ולא מצליחה להיכנס להריון לא יבין זאת לעולם, וספק אם מישהו שאינו אישה מסוגל בכלל להבין זאת. בגלל זה, בעיניי, תמיד יש איזו הילת מלאכים מעל אלה שעובדים באזורים "ההם", שאינם רחוקים פיזית מחדרי הלידה, ובכל זאת נדמים לעיתים לנשים הפוקדות אותם רחוקים כל כך.

אפשר היה לצפות לערב יבשושי במקצת, אחרי הכל חבורת גינקולוגים בבר? זה נשמע יותר כמו התחלה של בדיחה. אבל המומחה שסיפר בגאווה שהוא זה שבדק את כלתו ולא היה סומך על אף אחד אחר כשזה מגיע לנכד הפרטי שלו, וזה שבדק ומצא שתינוקות שנולדו בלידת מלקחיים או ואקום נבונים יותר, וזה שמצא עצמו מנודב על ידי בתו לטפל בכל החיילות בבסיס שבו שירתה – כל אלה הכניסו עניין וצבע.

ולסיום, את החשש שמי שעוסקים שנים רק בהיבט אחד של הנשים – אלה שגם אם אישה מתלוננת על כאב ראש, היא תזכה אצלם תמיד לבדיקה באזור אחר לגמרי – "מכונאי נשים" אלה, יאבדו את היכולת לראות את היופי הנשי בכללותו, הפריכו הפרופסור ובת זוגו לחלוטין.