הפריה חוץ גופית

הפריה חוץ-גופית היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים.
בהפריה חוץ-גופית הזרע מפרה את הביצית מחוץ לגוף האישה, הביצית המופרית מועברת לרחם ושם מתפתח ההיריון, כהיריון רגיל לכל דבר.
לשם הצלחת טיפול בהפריה חוץ-גופית נחוצים: רחם תקין, ביציות תקינות, ותאי זרע תקינים.
הפריה חוץ-גופית היא פעולה התערבותית ויקרה יחסית, ועל-כן השימוש בה נעשה לאחר שנוסו שיטות אחרות לטיפול באי-פוריות שהן פולשניות פחות, תלוי בחומרת בעיית הפוריות של הגבר או האישה.

המקרים בהם הפריה חוץ-גופית היא הפתרון המתאים לבעיית אי-הפריון הינם:

  1. בעיית אי-פריון עקב חסימת חצוצרות
  2. כאשר קיימת בעיית פוריות בגבר (בעיות בכמות ובאיכות הזרע)
  3. כאשר הרזרבה השחלתית נמוכה אצל האישה (מיעוט ביציות בשכלות)
  4. כאשר נדרש אבחון טרום עוברי מחשש להעברת מחלות גנטיות
  5. כאשר מעוניינים לבחור את מין היילוד (לפי החוק בארץ רק אחרי ארבעה ילדים מאותו מין)
  6. כאשר יש צורך בפונדקאות
  7. כאשר יש צורך בתרומת ביצית
  8. כאשר מעוניינים לשמר פריון ולהקפיא ביציות
  9. אי פריון לא מוסבר

טופס בקשת יעוץ






על השיטה:

בשלב ראשון  ובכפוף להחלטת הרופא המטפל, יש לבצע בדיקות מקדימות, על-מנת שהפרוטוקול הטיפולי שעליו יחליט יכלול את כל הנתונים כמה שיותר במדויק, בכדי לייצר הצלחה.
להלן רשימת הבדיקות המקדימות המומלצות:

א. בדיקות כלליות לאישה לפני כניסה להריון

ב. בדיקות גנטיות לשלילת מחלות תורשתיות הניתנות למניעה באמצעות אבחון טרום-עוברי

ג. בדיקות לאיתור מחלות מין

ד. בדיקת זרע

ה. הדגמה של חלל הרחם באמצעות אולטרה-סאונד תלת-ממד או צילום רחם ולעיתים היסטרוסקופיה

ו. הערכה של הרזרבה השחלתית על-ידי אחת מהבדיקות הבאות: בדיקת FSH ביום השלישי לווסת, בדיקת AFC ביום השלישי לווסת ובדיקת זקיקים קטנים או AMH.

שלבי התהליך:

שלב 1. טיפול הורמונלי לגירוי שחלתי במטרה להגדיל את כמות הביציות

שלב 2. דיכוי ביוץ ספונטני

שלב 3. גרימת ביוץ יזום ומתוכנן

שלב 4. שאיבת ביציות

שלב 5. הפריה במעבדה

שלב 6. גידול העוברים

שלב 7. החזרת העוברים לרחם והקפאת העוברים האיכותיים שנותרו

שלב 8. תמיכה הורמונלית בהריון

הסבר נרחב אודות שלבי תהליך ההפריה החוץ גופית :

מחזור הטיפול, מתחיל על-פי רוב ביום השני/שלישי לווסת, וכולל מתן תרופות המגרות את השחלות לייצור מספר רב של זקיקים.
המטופלת תעבור מעקב צמוד אחר התפתחות הזקיקים והבשלתם באמצעות בדיקות אולטרה-סאונד (בדיקה למעקב זקיקים), כאשר ברגע המתאים יחליט הרופא המטפל על המועד בו תצטרך לקבל זריקה הגורמת לביוץ, וכ- 36 שעות לאחר מתן הורמון להבשלת הביציות (כדוג' אוביטרל) ייקבע המועד לשאיבת ביציות.

שאיבת ביציות הינה הליך כירורגי וככזה מבוצעת תחת הרדמה כללית קצרה, תחת הנחיית אולטרה-סאונד תוך לדני. הרופא מחדיר מחט דרך הנרתיק אל עבר השחלה, משם שואבים את כל הזקיקים שהתפתחו תוך-כדי הטיפול התרופתי. התהליך איננו ארוך אך המטופלת נשארת להשגחה בבית החולים למספר שעות. במעבדה נבדקים הזקיקים ומאותרות הביציות הבשלות אשר מוכנות לעבור תהליך של הפריה.

*ראוי לציין כי  לא כל זקיק יכיל ביצית בשלה ולכן הרופא שואב את כל הזקיקים המתפתחים.
לאחר שאיבת הביציות, תקבל המטופלת תרופות המכילות פרוגסטרון / אסטרוגן אשר נועדו לעבות את רירית הרחם ולאפשר קליטת הריון (כדוגמת: אנדומטרין, קרינון, פרוגינובה, אסטרופם).

ביום שאיבת הביציות, ייתן הבן זוג זרע בכלי מיוחד.
תאי הזרע יעברו תהליך של השבחת זרע במעבדה. במסגרת הטיפול הזרע יישטף ותאי הזרע יופרדו מנוזל הזרע.
בשלב השני תאי הזרע יעברו תהליך של ברירה ומיון ויבחרו רק תאי הזרע האיכותיים ביותר בעלי כושר תנועה וצורה תקינה. כמו-כן, תוסר הקופסית (capsule) אשר מגינה על הזרע וזאת במטרה להקל על חדירת תא הזרע לתוך הביצית ולאפשר הפריית ביצית בתנאי מעבדה.
תהליך פשוט הכולל אינקובציה קצרה בתוך תרבית ("קפסיטציה").
בכלי אחד מניחים את תאי הביצית עם תאי הזרע, על-מנת שתא זרע יחדור לתא הביצית. על הכלי להיות בסביבה אופטימלית אשר מדמה את גוף האישה מבחינת לחות וטמפרטורה.
במידה והתרחשה הפריה, עוברת הביצית תהליך של חלוקה כאשר כל תא נחלק גם הוא לשניים.
לאחר 2-3 ימים הביצית מגיעה לגודל שבין 6-12 תאים והאישה נקראת לעבור תהליך של החזרה.

לאחר התחלקות הביצית המופרית לגודל של 6-12 תאים, מועברים 1-2 עוברים חזרה לרחם האישה. החזרת העוברים לגוף האישה הינו תהליך פשוט ביותר: שואבים את העוברים לצינורית, את הצינורית מכניסים לחלל הרחם ושם משחררים את העוברים. היות והאישה מקבלת טיפול הורמונלי בימים בהם מתפתחים העוברים, רחמה מוכן לקליטת העוברים, וכל שנשאר הוא השתרשות של הביצית המופרית בתוך הרחם. הליך החזרת העוברים נעשה ללא הרדמה ואינו הליך פולשני. האישה נשארת בבית החולים למספר שעות אחרי ההחזרה.

האישה מחליטה על מספר העוברים שיוחזרו בהתאם להמלצות הרופא. ישנם מספר גורמים שצריך לקחת בחשבון כאשר מחליטים על מספר העוברים שמוחזרים, לדוגמא: ההיסטוריה הרפואית של האישה, מחלות, הצלחה בטיפולים קודמים, גיל האישה, סוג בעיית הפוריות, איכות העוברים ועוד. כיום נוהגים להחזיר לא יותר מ-3 עוברים מחשש לבריאות האישה, שכן הריון מרובה עוברים הוא הריון בסיכון גבוה, ולכן במידה ואכן יקלטו כל העוברים האישה תצטרך לעבור דילול – פעולה אשר יכולה להסתיים באובדן ההיריון כולו. במקרים כאלו כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל.

לאחר החזרת העוברים מומלץ לאישה לנוח ולא לבצע פעילות פיסית קשה. יש להיוועץ עם הרופא במידה ומופיע אחד התסמינים הבאים: בחילות והקאות, קשיים בנשימה, שתן מועט ומרוכז מדי, כאבי בטן מחשש לגירוי יתר שחלתי.

על האישה לעבור בדיקת דם כ-10 ימים לאחר ההחזרה, בבדיקת דם זו בודקים את נוכחות ההורמון HCG – הימצאותו בדם מסמנת כי אכן מתפתח הריון ברחם האישה.
בהמשך על האישה לבצע בדיקת אולטרה-סאונד במטרה לוודא כי אכן מתפתח עובר תוך-רחמי, ובהמשך יש לוודא כי ניתן לראות דופק עוברי.